לא האמנתי שאחרי שנתיים הן עדיין זוכרות את הדוגמאות הטיפשיות שלי

בתחילת דרכי בזבזתי זמן יקר של השיעור בלחשוב על דוגמאות "מעניינות" או "מותאמות אישית".

אם הסטודנט לומד מזרח תיכון- הייתי מדברת על הבדלים בין ערבים ליהודים

אם הסטודנטית הייתה נשואה- על הבדלים בין נשואים לרווקים.

באחד השיעורים ראיתי שיש לי זמן קצוב אז שלפתי דוגמה ספונטנית:

כרוב, גזר, ריצה, שחיה.

מה נמדד? משקל.. הכי פשוט שעלה לי לראש.

מאז נשארתי עם אותה הדוגמה- לכל הסטודנטים, כבר מעל 10 שנים, 

אותם שמות (דוד, שירה, ששון ושמחה), אותן דוגמאות - טיפשיות אבל נוחות..

אולי מעצלות אולי מתוך התייעלות, אבל עובד!

לפני כמה חודשים לימדתי סטודנטיות לתואר שני שלמדו אצלי סטטיסטיקה בתואר הראשון.

החומר היה די זהה ואני חזרתי על אותו הסבר ואותה הדוגמה

פתאום הן התחילו לצחוק, ואז אחת מהן אמרה

"לזה חיכיתי! הייתי צריכה את הכרוב והגזר כדי להיזכר בכל החומר, עכשיו הכל מובן!"

מסתבר שדוגמאות פשוטות הן לא רק דרך לחסוך בזמן יקר, הן גם דרך לשתול את החומר בראש כך שנוכל לשלוף אותו בקלות כשנצטרך.