אם לא הייתי רואה את ההודעה שלה – היא הייתה פותחת שנה רביעית לתואר

בקיץ האחרון, בתקופת מועדי ב', נתקלתי בהודעה של סטודנטית בקבוצה:

“מישהו יודע אם יש קורס נוסף בקיץ?”

הבנתי מיד שהיא אפילו לא מתכוונת לגשת למועד שהיה למחרת.

זאת תופעה שאני רואה שוב ושוב:

הימנעות מלמידה, הימנעות ממבחן, דחייה על דחייה...

עד שסטודנטים מוצאים את עצמם במועדי ג’ של קורסים חוזרים.

והכי כואב?

ברוב הפעמים זה לא בגלל שלא יודעים את החומר.

זה פשוט פחד. חרדה מסטטיסטיקה, חרדה מהמבחן.

הלב שלי יצא אליה, ושלחתי לה הודעה.

דיברנו, שאלתי שאלות - וגיליתי שהיא למדה את כל החומר מאפס דרך קורס הווידאו שלי.

קבענו שיעור פרטי באותו היום. הייתי בכלל בטיול עם הילדים, וכחזרתי הביתה ישר ישבתי איתה בזום.

בשיעור עבדנו על שיטות להפחתת חרדה וחיזוק הביטחון, חיזוק הידע בנקודות חלשות,

ובעיקר עניתי לה על השאלה האמיתית-האם היא מוכנה לגשת למבחן?

אם היא לא הייתה מוכנה, לא הייתי משכנעת אותה לגשת.

אבל היא באמת הייתה מוכנה!

היא ניגשה למחרת, כי הבינה שהקורס הבא רק בשנה ג’ - מה שהיה מעכב את הסמינריונים ואת התואר כולו.

וכשהציונים יצאו - 88 !

בסטטיסטיקה רב־משתנית - כאשר הממוצע של הקורס בכלל נושק ל־70 מלמטה.

ואני? רק שמחתי על הזמן, הכסף והשנים שהיא חסכה מעצמה בזכות הזדמנות אחת אחרונה.

אז רגע לפני שאתם נותנים לייאוש לעצור אתכם, תשאלו את עצמכם בכנות:

האם אתם באמת לא יודעים את החומר - או שהחרדה פשוט משתקת אתכם?