איך ציור פשוט יכול להוביל לפתרון שאלות בסטטיסטיקה

כשאני עורכת מרתון להכנה למבחן בסטטיסטיקה, בו נעשית חזרה ותרגול של החומר, אני משתדלת מאוד לפתור את רוב השאלות על ידי המחשה ויזואלית. הרבה פעמים אני אצייר את ההתפלגות ועליה אניח את הערכים הנתונים או המחושבים,

לפעמים אני אצייר עיגול פשוט ואחלק אותו לשונות מוסברת ובלתי מוסברת,

כמעט כל שאלה מאפשרת לי לצייר ולראות בעיניים את התשובה, או לפחות לשלול מסיחים. למה אני כל כך מתעקשת לכתוב או לצייר בזמן פתרון שאלות?

קודם כל יש לנו זיכרון עבודה מוגבל - ובטח בזמן מבחן. זיכרון העבודה מתייחס ליכולת שלנו להחזיק מידע זמין, לשלוף מידע רלוונטי ולעבד מידע חדש בו-זמנית.

כשאנחנו מעבירים את הנתונים מהראש אל הדף ומתרגמים אותם לתרשים, לטבלה או לציור, אנחנו מפנים עומס מזיכרון העבודה. בנוסף, עצם הפעולה האקטיבית מפחיתה את תחושת ההצפה ומקלה על ההתמודדות עם השאלה.

וכשמגיעים למסיחים? במקום לנסות לזכור את כל הנתונים בעל פה, אפשר פשוט להסתכל על מה שכבר כתוב ומצויר על הדף ולבדוק מה מסתדר ומה לא.

או כמו שאני אוהבת להגיד:

"מציירים, מניחים את המוח בצד, ופותרים." הרבה פעמים הציור עצמו הוא לא רק כלי עזר לפתרון - הוא הפתרון. ברגע שמכריחים את עצמנו לייצג את השאלה בצורה מדויקת, פתאום רואים את מה שהיה קשה לראות קודם. ולכן, זו בדיוק אחת השיטות שאנחנו מתרגלים שוב ושוב בשיעורים שלי - עד שהיא הופכת להרגל שקל ליישם גם בתנאי מבחן.